העם
יהודי ההר (ג׳והורו): מאין באו, איך חיו בהרי הקווקז, הקהילות, התרבות, והסיפור שמוביל לישראל.
יהודי ההר (ג'והורו) - העם והסיפור
טיוטת עבודה. מקורות מרכזיים: ערך Mountain Jews בוויקיפדיה האנגלית (CC-BY-SA), ערך Mountain Jews ב-Encyclopedia of World Cultures דרך encyclopedia.com, מאמר Penkowska 2022 (CC-BY), מחקר Clifton et al. 2005 (SIL), כתבת JTA 2013. כל טענה שאינה מאומתת מסומנת.
מי הם
יהודי ההר (בעצמם: ג'וּהוּרוֹ - "יהודים"; גם דַעְצִ'יפוּט "יהודי ההר"; כינויים נוספים: ג'יברי, ישראעיל) הם קבוצה יהודית מזרחית ייחודית של מזרח וצפון הקווקז - אזרבייג'ן, דאגסטן, צ'צ'ניה, קבדינו-בלקריה ועוד. הם צאצאי יהודי פרס, ואינם אשכנזים ולא ספרדים; רובם נוהגים כעדות המזרח. שפתם היא ג'והורי (טאטית-יהודית) - שפה איראנית דרומית-מערבית עתיקה ששילבה יסודות עבריים; בין השמיות שבה נמצא גם צליל העיִן (ʕ) שאינו קיים אצל אף שכן.
מספרי אוכלוסין (אומדנים, מקור: ויקיפדיה): סך הכל 150,000-270,000 (2004). בישראל 100,000-140,000 - הריכוז הגדול בעולם; באזרבייג'ן כ-11,000 (2016); בארה"ב 10,000-40,000; ברוסיה ובאירופה אלפים בודדים. (הערה: מספר "רוסיה 266" בערך הוא כנראה שגיאת מקור או ספירה חלקית - לבדיקה).
מקורות - מה ידוע ומה מסורת
- מסורת בעל פה: יהודי ההר רואים עצמם צאצאי עשרת השבטים שגורשו על ידי מלך אשור (ככל הנראה שלמנאסר החמישי, מלכים ב' יח, ט-יב). לפי מסורת מקומית, כ-19,000 יהודים יצאו מארץ ישראל דרך סוריה ומסופוטמיה לפרס ומשם צפונה למדי [דרוש מקור].
- מחקר: אבותיהם חיו בפרס העתיקה מהמאה ה-5 לפנה"ס, וייתכן שהגיעו לפרס כבר במאה ה-8 לפנה"ס. ההגירה לקווקז התרחשה בעיקר בתקופה הסאסאנית (224-651 לסה"נ). יש החוקרים הסוברים שהם צאצאי חיילים-מתיישבים יהודים שהוצבו בקווקז על ידי שליטי פרת וסאסאן כמשמר גבול מפני נוודים - הסבר שמתיישב עם המסורת הצבאית החזקה של הקהילה.
- גנטיקה: מחקר של דרור רוזנגרטן (2002) מצא שההפלוטיפים האבהיים של יהודי ההר משותפים לקהילות יהודיות אחרות ותואמים מקור ים-תיכוני/לבנטיני.
- תיאוריות פופולריות אחרות (צאצאי שבט אפרים; קשר לממלכת הכוזרים) מופיעות בספרות הפופולרית - להציג כמסורות ותיאוריות, לא כעובדות.
ההיסטוריה בקווקז
"עמק היהודים" (1600-1800)
בתחילת המאה ה-17 התפזרו יהודי ההר ביישובים קטנים בעמקי דאגסטן. עמק אחד, כ-10 ק"מ דרומית לדרבנט על שפת הים הכספי, היה מאוכלס ברובו ביהודים, והשכנים המוסלמים כינוהו "עמק היהודים". העמק הפך לישות יהודית למחצה-עצמאית, שמרכזה הרוחני והפוליטי היהה היישוב אבא-סווה (1630-1800 לערך). באבא-סווה נכתבו חיבורים דתיים חשובים: פיוטים של אלישע בן שמואל הקטן, פירוש למשנה תורה של גרשון לאלה בן מושקה נקדי, והחיבור הקבלי "קול המבשר" של רבי מתתיה בן שמואל הכהן.
בסוף המאה ה-18 נחרבו יישובי העמק במלחמה בין שייח עלי חאן לסורחאי השני חאן קומוך; יהודים רבים נטבחו, והניצולים נמלטו לדרבנט תחת חסותו של פאת עלי חאן של קובה - אותו שליט שהעניק חסות ליהודי קובה וקרסנאיה סלבודה. מרכז הכובד הדתי עבר לדרבנט.
תחת האימפריה הרוסית (מ-1813)
יהודי ההר התגבשו כקהילה בעלת שם ומעמד לאחר שאיראן הקאג'ארית העבירה את האזורים לאימפריה הרוסית בחוזה גוליסטאן (1813). במאות ה-18-19 ירדו רבים מההרים לערי השפלה אך שמרו על השם "יהודי ההר". בניגוד ליהודים במקומות אחרים באימפריה, יהודי ההר הורשו להיות בעלי קרקע: הם עסקו בחקלאות (דגן, אורז - העיסוק העתיק ביותר, גידול טוט לתולעי משי, טבק וכרמים), ובייצור יין יחד עם השכנים הארמנים (המוסלמים נמנעו מכך מטעמי דת). מלאכת העורות הייתה הענף השלישי בחשיבותו. בערים עסקו במלאכה ובמסחר. בצ'צ'ניה התארגנו יהודי ההר כ"טייפ" (מורד) צ'צ'ני רשמי - Zhugtii.
התקופה הסובייטית והשואה
- עד 1926 למעלה מ-85% מיהודי דאגסטן כבר סווגו כעירוניים (מחצ'קלה, בוינאקסק, דרבנט; ובאזרבייג'ן - קובה ובאקו).
- הדיכוי הדתי: בשנות ה-30 נסגרו בתי הכנסת; רבנים גורשו לסיביר. השלטון טיפח את המיתוס שיהודי ההר אינם יהודים כלל אלא "טאטים" - תושבי מקום שאימצו יהדות (ה"טאטיזציה" המלאכותית). חלק מבתי הכנסת נפתחו מחדש בשנות ה-40; בראשית שנות ה-50 פעלו בתי כנסת בכל קהילה מרכזית, וב-1966 נותרו שישה בלבד. בכל זאת שמרו ברית מילה, חתונה וקבורה יהודית וחגים, והזהות לא נשברה. נישואי תערובת עם מוסלמים היו נדירים - שתי הקבוצות נוהגות אנדוגמיה.
- השואה: בסוף 1942 כבשה הורמאכט יישובי יהודי הר בציסקווקזיה. ב-19 באוגוסט 1942 נרצחו 472 יהודי הר ליד הכפר בוגדנובקה, וב-20 בספטמבר נרצחו 378 במנז'ינסקויה; בסך הכל נרצחו כ-1,000-1,500. רבים ניצלו: הגרמנים לא הגיעו לכל האזורים, ובנאלצ'יק - הקהילה הגדולה ביותר תחת כיבוש - שכנעו היהודים, בסיוע שכניהם הקבדינים, את הגרמנים שהם "טאטים" ילידים ולא יהודים גזעיים; ההשמדה הוקפאה עד ל"חקירה גזעית", והעיר שוחררה חודשים לאחר מכן. הרב נחמיאל בן חזקיהו קבר ספרי תורה בטקס קבורה מזויף כדי להצילם.
- 1944: כשגורשו הצ'צ'נים, רוב יהודי ההר סירבו לקחת את בתיהם; יש עדויות על צ'צ'נים שהפקידו את בתיהם בידי שכנים יהודים.
- אלפבית ושפה: עד 1929 כתב עברי; 1929-1938 לטיניזציה; מ-1938 קירילית. העיתון הראשון בג'והורי, "זחמתקש" (אנשי העמל), יצא מ-1928. בבתי הספר היסודיים החדשים לימדו בג'והורי לבנים ובנות עד מלחמת העולם השנייה, אז עברו לרוסית.
אחרי 1991
עם התפרקות ברית המועצות עלו רוב יהודי ההר לישראל, ואחרים למוסקבה, ארה"ב ואירופה. במלחמת צ'צ'ניה הראשונה עזבו רבים בשל ההפצצות וגם בשל חטיפות ואלימות כנופיות. כיום קרסנאיה סלבודה היא היישוב הגדול בעולם של יהודי ההר (מעל 3,000 נפש), אבל מרכז הכובד העולמי של העדה הוא ישראל.
דת ומסורת
- רבנות דו-דרגית ייחודית: "רב" - משרתי קודש (דרשנים, חזנים, מורים, שוחטים); "דיין" - רב ראשי של עיר, ראש בית דין והסמכות הדתית העליונה - נבחר דמוקרטית על ידי ראשי הקהילה.
- רבנים בולטים במאה ה-19: רבי גרשום בן רבי ראובן מקרסנאיה סלבודה, שלום בן מלך מטמיר-חאן-שורה (בוינאקסק), הרב הראשי של דאגסטן יעקב בן יצחק, ורבי חזקיהו בן אברהם מנאלצ'יק.
- מנהגים ייחודיים: גובגיל (Govgil) - פיקניק קהילתי של כל העדה בסוף פסח; תפיסת עולם מושפעת מקבלה ומיסטיקה יהודית; אמונות עממיות מקומיות (רוחות, קבורת ציפורניים ושיער).
- אחרי נפילת ברית המועצות - תחייה דתית ניכרת, בעיקר בדור הצעיר.
תרבות וחיי יומיום
- מסורת צבאית: יהודי ההר נחשבו לוחמים ורוכבים מעולים; הגברים היו חמושים כדרך קבע, ויש שאף ישנו עם הנשק. שיר יהודי ההר מתפאר: "אנחנו, הטאטים, לוחמי שמשון, יורשי בר כוכבא".
- לבוש: הגברים אימצו את לבוש ההרים המוסלמי - צ'וחה (חליפת רוכב) ופפחה (כובע פרווה), עם כלי נשק מעוטרי כסף וזהב; הנשים - שמלות משי וקטיפה בגוונים כהים, ומטפחת ראש מחוץ לבית. (ציורים: מקס טילקה, תחילת המאה ה-20).
- מטבח: שילוב קווקזי-אזרי-פרסי מותאם לכשרות, עם דגש על אורז (אוש). מנות אופייניות: צ'ודו (פאי בשר), ששליק, דולמה, קורזה/דושפרה (כיסונים מבושלים ומטוגנים), ירפגי (כרוב ממולא עם חבוש וצלעות טלה ברוטב שזיפים חמוצים), אינגר (מרק כיסונים), גיטוב.
- אריגת שטיחים: מלאכת נשים מסורתית בקרסנאיה סלבודה.
- אמנות: להקת המחול הדאגסטנית "לזגינקה" הונחתה בשנים 1958-1979 על ידי יהודי ההר טנחו ישראילוב.
אישים (לעריכה מורחבת בשלב הבא)
- אלברט אגרונוב (1969-1992) - גיבור לאומי של אזרבייג'ן.
- יבדה אברמוב (1948-2019) - חבר פרלמנט אזרי.
- יעקב אגרונוב (1907-1992) - משורר ומחזאי, אבי הדרמה בג'והורי.
- טנחו ישראילוב - רקדן וכוריאוגרף, מנהל להקת "לזגינקה".
- רבי נחמיאל בן חזקיהו - מציל קהילת נאלצ'יק בשואה.
- סופרים ומשוררים בג'והורי: יונו סמיונוב, מישי בכשייב, דניאל אתנילוב (ELA).
- גרמן זכרייב, גוד ניסנוב, זרח אילייב - יזמים ונדבנים, בוני מפעלי המורשת בקרסנאיה סלבודה ובישראל.
(יש להרחיב: סופרים בג'והורי - מישי בכשיבוב, חיזגיל אבשלומוב, אמויה פיין; ואישים בישראל.)
יהודי ההר בישראל
אוכלוסייה: 120,000-140,000 (מקור: Wikipedia "Mountain Jews in Israel" על בסיס הלמ"ס 2009) - הריכוז הגדול בעולם. מרכזים עיקריים: באר שבע, אור עקיבא, חדרה, עכו, שדרות.
העלייה הראשונה (1881-1947): יהודי ההר היו מראשוני העולים - חלקם עצמאית מהתנועה הציונית וחלקם בהשראתה; הם היו מיוצגים בקונגרסים הציוניים. ב-1907 ייסדו מתיישבים יהודי הר את מושב באר יעקב. בראשית שנות ה-20 הייתה באקו ממרכזי התנועה הציונית, ויצאו בה עיתונים ציוניים בג'והורי.
1948-שנות ה-70: הקהילה בברית המועצות חגגה בגלוי את הקמת ישראל - וספגה דיכוי; רבים נאסרו על "תעמולה אנטי-סובייטית". מלחמת ששת הימים הבעירה פטריוטיות יהודית, ובתחילת שנות ה-70 עלו למעלה מ-10,000 יהודי הר (כרבע מהאוכלוסייה).
שנות ה-90 ואילך: עם התפרקות ברית המועצות עלו אלפים; במלחמת צ'צ'ניה הראשונה עזבו גם בשל אלימות וחטיפות.
ישראלים ידועים ממוצא יהודי-הררי (מקור: Wikipedia): יקותיאל אדם (אלוף, סגן הרמטכ"ל, נפל בלבנון) ובנו עודי אדם (אלוף); יפה ירקוני; שרית חדד; עומר אדם; ליאור רפאלוב; Astrix; אלברט סולומונוב; האחים יחזקאל וצבי ניסנוב; יקותיאל רבייב.
פועלים בישראל אגודת הסופרים של יהודי ההר ותיאטרון "רמבם" המציג בג'והורי (Penkowska 2022) - תיאטרון זה הוא המשך של "תיאטרון מזרח הקווקז", תיאטרון הג'והורי היחיד בעולם, שנוסד בדרבנט ב-1923 והוקם מחדש בישראל ב-2001 (ELA). קרן STMEGI פועלת לתיעוד ולימוד השפה והמורשת, בעיקר בקרב ישראלים ממוצא זה.
פזורים נוספות
ניו יורק: קהילה דוברת ג'והורי של אלפים סביב בית הכנסת הקווקזי "אור המזרח" ב-Ocean Parkway בברוקלין; להקת המחול "לזגינקה" בברוקלין שומרת על מסורת המחול. ארגון ELA מתעד דוברים בסיפורי חיים - מההקלטות המקצועיות הראשונות של השפה (elalliance.org/languages/juhuri).
פערים לסגירה בשלב הבא
- פרק אישים מורחב עם מקורות.
- מספרי אוכלוסין וערי התיישבות בישראל - לאומת מול הלמ"ס/מקורות קהילתיים.
- תקופת התנ"ך והכוזרים - לכתוב כ"מסורות ותיאוריות" בלבד.
- תרבות מוסיקלית (מקאם, מוזיקאים בג'והורי) - חסר בשלב זה.